בערוב ימיהם אנשים רבים פונים לזיכרונות ילדותם כמן סגירת מעגל לחיים שהגיעו לקיצם, עת אנו חוזים בחרחורי גסיסתה של אחת מקנוני הידע הגדולים שידעה האנושיות אנחנו לא יכולים שלא לאפשר גם לה סגירת מעגל היסטורית.

מאיר אריאל כתב בשירו “שיר כאב” ש: “בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה” ונדמה שהדבר נכון לא רק לעברית אלא גם למדע, רק שהפעם יושב שם יווני עם זקן. מדובר בלא אחר מאשר אפלטון שאי שם ב-387 לפנה”ס הקים ביוון את האוניברסיטה הראשונה בעולם, אשר אמנם לא דמתה במעט למקובל כיום אך הניחה את היסודות למה שעוד עתיד להגיע.

אם נקפוץ מאות שנים קדימה לאוניברסיטה לרפואה בסלרנו שבאיטליה, יש סיפור מיוחד על הקמת האוניברסיטה הראשונה באירופה אי שם במאה ה-9. האגדה מספרת על עולה רגל יווני בשם פונטוס שמצא מחסה מסופה תחת קשתות האקוודוקט המפורסם כאשר רץ רומי בשם סלרנומס הגיע למקום חבוש ופצוע, היווני החשדן ניגש לבחון את החבישה של הרץ בעת הגיעו למקום שני מטיילים נוספים- הלינוס היהודי ועבדאללה הערבי, וגם הם בחנו בקפידה את פצעיו של אותו רץ. עצם המפגש החל שיח וכך גילו כל הנוכחים במקום על דבר משותף, חקר הרפואה. מאותו רגע ואילך החליטו כולם להקים מוסד בו יוכלו להחליף רעיונות וגילויים ולפתח שיח פורה שמטרתו שיתוף ידע רפואי. הזרע של אפלטון הניב פרי.

אלף שנים חלפו והאוניברסיטאות נמצאות בכל מקום, כך שנכון להיום יש קרוב ל-25,000 אוניברסיטאות ברחבי העולם והיד נטויה. מה שהיה בעבר מנת חלקם של בודדים מרובי זכויות הפך היום לנחלת הכלל. מרקס כתב בזמנו כי הדת היא “האופיום של ההמונים”… האופיום שינה את צורתו מאז ולכן מן הראוי לדרוש כי בימינו האוניברסיטאות הן “מזרק ההרואין של ההמונים”, לא יותר ממנת משכך כאבים לסמא עיניהם משליטת בעלי ההון הקפיטליסטים בחייהם, כלשונו של מרקס.

ובחזרה לימינו, בישראל פועלות 9 אוניברסיטאות המוכרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה, כאשר בניגוד לעבר בו כמעט כל הסטודנטים בישראל עברו בשעריהן של אותם מוסדות, כיום הרוח נושבת לכיוון חדש, למכללות. ב-2017 על כל 2 בקשות לקבלה ללימודים שהוגשו לאוניברסיטאות הוגשו 3 למכללות, שעל אף גודלן הקטן זוכות לאמון עולה וגדל מציבור מבקשי ההשכלה. כדי להדגיש את הכמות הרבה אדגיש שמדובר בקרוב ל-50,000 איש אשר ביקשו להתקבל לאחת מ-50 המכללות הפועלות בישראל בשנת 2017 בלבד.
יש שיטענו ,ואולי גם בצדק, שרף הקבלה באותן מכללות נמוך יותר ובשל כך הביקוש הגבוהה יותר, אך טענה זו מתעלמת ממחיר שכר הלימוד אשר גבוהה משמעותית ברוב המכללות ומהעובדה כי רבים מהבוחרים ללמוד במכללות ה”חוד” כגון המכללה למנהל והבין-תחומי נלחמים ברף קבלה גבוה במיוחד בנוסף למבחני קבלה שונים.

ובכן, לו המכללות לבדן היו האויב היחיד על הדומיננטיות שהאוניברסיטאות תפסו בחיינו עוד היה ניתן לומר שהקרב אינו אבוד, שכן המכללות הן לא יותר מאותה גברת בשינוי אדרת, אך לא כך המצב.
עד לפני אלף שנה היתה זאת הכנסייה שעמדה כבעלת המילה האחרונה בכל הנעשה באירופה, ומעמדה התערער תחת אותן אוניברסיטאות הדגלו ברדיפת ידע ואמת תוך הולדת החילוניות לעולם הידע. בימים אלו נכנס שחקן חדש אשר מאיים לגרום לאוניברסיטה לחוות על בשרה מה היא התחושה שעלמה צעירה ומושכת ממך צדה את עיניהם של כל אותם מחזרים פוטנציאלים, והכוונה היא ללא אחר מאשר האינטרנט והמהפכה שהוא הביא עמו.

וכמובן שכמו בכל סיפור טוב חורבנה של האקדמיה הגיע מידיה שלה. בשנת 1986 מספר אוניברסיטאות אמריקאיות בחרו להשתמש ברשת NSFNet כשדרת מידע בין האוניברסיטאות במטרה לחלוק ידע מחקרי, מהלך שרק מעטים יכלו לדמיין כנקודת המפנה הגדולה. שנים בודדות לאחר מכן אותה רשת  NSFNet, או “מרשתת” כמו שאנו קוראים לה, תתפרץ גלובלית במהפכת ענק.
כיום יותר ממחצית העולם מחובר לאינטרנט וכאשר מסתכלים על העולם המפותח המספרים מזנקים למעל 80 אחוז. הידע שפעם דר בין כותלי ספריות מעופשות ובתוך ספרים מאובקים שוכן כעת בענן שממטיר גשם של מידע אינסופי על כולנו, ללא הפסקה ובקצב שאין כקודמתו.

שנתיים לפני שאותן אוניברסיטאות הניחו את הבסיס למהפכת האינטרנט, ב-23 בפברואר 1984 הקימו ריצ’רד סול וורמן והנרי מרקס את ועידת TED שהיא ראשי התיבות לטכנולוגיה, בידור ועיצוב. הועידה התכנסה במפרץ מונטריי בקליפורניה והציגה לקהל בין היתר את מחשב המקינטוש הראשון של אפל, העתיד נגלה לנגד עיני הצופים ללא ידיעתם. מאז הארגון עבר רבות וכעת מנוהל על ידי קרן ספלינג, ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו היחידה היא: “לקדם את ההפצה של רעיונות גדולים, לספק פלטפורמה לגדולי המוחות, המחנכים ובעלי החזון בעולם, כך שמיליוני אנשים בעולם יוכלו להבין יתר על המידה מהם האתגרים העומדים בפנינו ובמטרה ליצור עולם טוב יותר.” מזכיר במעט את חזונם של אותם עוברי אורח תחת האקוודוקט בסלרנו.

בהיותה גוף ללא מטרות רווח ממקדת קרן ספלינג את רווחיה לטובת משכורות ולפרס TED, פרס בסכום של מיליון דולר המוענק כל שנה לנואם מרכזי אשר “שואף לשנות את העולם” בתקווה שהכסף הזה יסייע להגשים את מטרתו, הבעלים של קרן ספלינג הוא כריס אנדרסון, יזם, בוגר אוקספורד, שלקח את הרעיון המופלא של ריצ’רד סול ודחף אותו צעד אחד קדימה, כך ששלוש שנים בלבד מאז רכש את TED יותר ממיליארד איש צפו בתכנים האינטרנטיים, וכל זה בחינם.
אני יודע מה תגידו, גם לג’סטין ביבר יש מיליארד צפיות אז מה זה אומר בכלל? ראשית אציין שג’סטין ביבר מופיע בקליפים של 4 דק’ בממוצע לעומת סרטון של TED שאורכו עומד בממוצע על 24 דק’. שנית אציין ש-TED מייצרים תוכן ביותר מ-100 שפות, מקיימים כנסים ביותר מ-50 מדינות ומעל לכל מספר אחר שאטיח בפניכם הארגון הענקי הזה מצליח להביא את גדולי החוקרים, האישים וההוגים של ימינו לבמה אחת, להביע את דעתם כפי שהם רוצים ולשדר אותה לעולם.
המהפכה רבותיי, כבר כאן.

כי הרי מה הוא העקב אכילס של האוניברסיטאות? העובדה שהן מוכרות מעל כל דבר אחר אקסקלוסיביות, בין אם מדובר באקסקלוסיביות של ידע, של מרצים או של תואר ממוסד נחשב.
אם הלכתם ללמוד במוסד מכובד שכזה בבטחון שהידע שתרכשו בו הוא לכל הפחות יותר מזה שירכוש כל אדם בעל מכשיר סלולרי וחיבור פעיל לאינטרנט, כנראה שטעות בידכם. TED הפכו את היוצרות ביום בו בחרו להעניק את כל התוכן הנפלא שלהם לציבור, ללא תו מחיר וללא תנאים מקדימים. לאוניברסיטאות חסרים הכלים להתמודד עם מידע עדכני הזורם לקהל הרחב, לעיתים כנגד הנורמה המקובלת, גם לאותם אנשים שנחשבו עד לא מזמן לחסרי יכולת בסיסית להתמודד, לעבד ולהפיק תועלת מאותו מידע.

זכינו לחיות בעידן נפלא, עידן בו המרדף אחר האמת החליף את האמת, עידן בו לאף אדם אחד בודד אין זכות מולדת להיחשף לידע שאין לאחר, עידן בו רמת החשיפה לתוכן היא בידייך ולא בידי בעלי האמצעים גרידא. מעל לכל אנחנו חיים בעידן של גישה, מכל מקום לכל מקום ובכל רגע נתון, זכינו לחיות בעידן שנגלה אחת למילניום, עידן של לידה מחודשת ושקיעה מפוארת, עידן ה-TED.
מי יודע, יתכן שעבור ילדינו או ילדי ילדינו, האוניברסיטה תהיה מוסד ארכאי עליו שמעו כבדרך אגב תוך שיטוט בזמן למידה, איך לא, ב-TED.