מבוא

למה מתכוונים כמדברים על מערכת הבריאות?
שאלה שהתשובה שלה השתנתה אצלי בכל פעם שנדרשתי אליה. ממושג מעורפל שהתקשר בעיקר לביקורים מנוזלים אצל רופא המשפחה, להמתנה בחדר מיון דחוס באמצע הלילה כשרופאים ואחיות עמוסים מקפצים מחולה לחולה, לעוד גורם מולו צריך להתמודד בקרב משפחתי ממושך מול מחלה סופנית של קרוב משפחה אהוב, למערכת שכעת אני חלק ממנה ועליה אני מביט מבפנים לטוב ולרע ומנסה להבין איך לפעול כדי להטיב עם האנשים שנזקקים לשירותיה.

בתקופתי כחלק מהמערכת שקעה בי ההבנה שאני ושכמותי ניגשים למשימה הזו בצורה הלא נכונה, שכדי להצליח לפעול בצורה הטובה ביותר עלינו ראשית להכיר ולהבין את חוקי המשחק ושאולי אם יותר מהאנשים שירכיבו את המערכת בעתיד יחזיקו בידע הזה יהיה כאן קצת יותר טוב.

מבט כל(כ)לי

נהרות של דיו כבר זרמו, מלאי דעות על מערכת הבריאות, לטוב ולרע, בעיקר לרע, אבל כדי לדעת באמת איפה אנחנו עומדים צריך להבין שמדובר בנושא מסובך שהכרות אינטימית איתו דורשת צלילה לתוך מאות עמודים של חוקים, דוחות וחוזרים משעממים עד דמעות ושבלי להביט בתמונה הגדולה קל מאד ללכת לאיבוד במאמר של אתר חדשות כזה או אחר. למזלכם יצאתי לצלילה וחזרתי עם מסקנות, מקווה שאתם מעריכים.

קצת סטטיסטיקה: (אל תברחו) מערכת הבריאות היא ארגון שנועד לספק ולהסדיר מתן שירותי בריאות ל-8.3 מיליון תושבי מדינת ישראל, השירותים ניתנים על ידי כ-100 אלף מועסקים במקצועות הבריאות שכוללים 23 אלף רופאים ו-36 אלף אחיות (נכון לשנת 2011), לא רחוק מממוצע ה-OECD. ההוצאה הישראלית על בריאות ביחס לתוצר[1] עומדת על 7.4 אחוז מול ממוצע של 9% במדינות ה-OECD, כאשר ההוצאה הפרטית על בריאות מגולמת במספר ומהווה כ-40% ממנו. ראוי לציין שישראל חריגה בשיעור הגדול באופן יחסי של טיפולי חוץ בהשוואה לשאר מדינות הOECD-. מבחינת קיבולת נטו של המערכת כפי שמבוטאת במספר מיטות האשפוז לנפש, ישראל במקום לא אידיאלי עם 3 מיטות אשפוז ל-1000 נפשות בהשוואה לממוצע של 4.7 ב-OECD, יחד עם שיעור תפוסה ממוצע גבוה באופן חריג, כ-20% מעל הממוצע, כאשר מספר מיטות האשפוז יורד באופן יציב משנות ה-90. ניתן לתלות את הירידה במספר המיטות בהתייעלות הטיפול הרפואי, שכן משך האשפוז הממוצע הוא יחסית נמוך ויורד גם הוא באופן עקבי.

ניתוח של המספרים מראה שהמערכת לוקה במעט בתשתיות בריאות קלאסיות אך מפצה על כך במידה מסוימת עם יעילות גבוהה יחסית של טיפול בבתי חולים בשילוב עם טיפולים אמבולטוריים. יעילות שבאה לידי ביטוי בתוצאות טיפוליות טובות יחסית במדדי טיפול שונים שנבדקו בדו”ח ה-OECD, דוגמת כמות אשפוזים כתוצאה מסכרת או תמותה כתוצאה מסרטן קולו-רקטלי.

ישנן כמה דרכים סטטיסטיות לסכם את טיבה של המערכת. הבסיסית שבהן היא גיל התמותה הממוצע (כולל לידת מת), שאמור לשקף את הבריאות הכללית של תושבי המדינה ולכלול בתוכו בעקיפין את שיעור תמותת התינוקות ואיכות הטיפול בקשישים, שתי פרמטרים קריטיים למערכת בריאות. בשנת 2015 גיל התמותה הממוצע בלידה עמד על 82.1, בין הגבוהים במדינות ה-OECD וגבוה בשנתיים מהממוצע. החיסרון של הערך טמון בכלליות ובחוסר המיקוד שלו, כלומר ייתכן שהוא מעיד על הבדלים שאינם נובעים ממערכת הבריאות, למשל שירות צבאי, שבמספר מחקרים הוכח כמעלה תוחלת חיים. אפשר גם לוותר על הסטטיסטיקה הקרה ולחפש את התחושה הסובייקטיבית של התושבים לגבי בריאותם. גם כאן, מצבנו לא רע ביחס למדינות אחרות, ב-2015 83.9% מהנשאלים הגדירו את מצב בריאותם כטוב או טוב מאד בהשוואה ל-68% של ממוצע הOECD-. למרות ששוב מדובר בערך מעט בעייתי והיכולת שלנו להסיק ממנו על מערכת הבריאות היא עקיפה בלבד, נראה ששכלול של הנתונים היבשים מציג מערכת בריאות במצב לא רע בכלל.

בשלב הזה אתם בטח חושבים שאני חי בסרט, שהמספרים עיוורו אותי או שאני שתול של ליצמן. איפה הזקנה במסדרון, איפה העומס בפנימיות, איפה הפערים? אז הם מסתתרים ממש שם. המספרים הם ממוצע של המצב, הם לוקחים את המצב של העשירונים התחתונים ומדללים אותם עם העליונים, הפער נמצא בהוצאה הפרטית הגבוהה, שחלק מהתושבים לא יכולים לעמוד בה ולעיתים קרובות מקבלים כתוצאה מכך טיפול חלקי או לקוי. בנוסף, החלוקה של משאבי הבריאות מתפלגת בצורה לא שווה, עם זמינות נמוכה של שירותי בריאות בפריפריה בהשוואה למרכז. בנוגע לזקנה במסדרון, היא הגיעה לשם בגלל אותה היעילות שמשתקפת מהמספרים ותפוסת מיטות למעל הקיבולת המרבית המשאירה מקום רק במסדרון. אין ספק שמדובר ביעילות על חשבון כבוד החולה, אך זהו כבר עולם קודר בפני עצמו הדורש כתבה שלמה.

יתכן בהחלט שהדרך הטובה ביותר להשגת בריאות ממוצעת מקסימלית של האוכלוסייה במסגרת תקציב מוגבל אינה שונה באופן מהותי מהדרך בה אנו הולכים כיום, אך כדי להתחיל ולהבין לאן אנחנו רוצים לשאוף להגיע כדאי קודם לעצור ולהבין מה קורה עכשיו, ועל זה נדבר בפעם הבאה.

——————————————————————————————————————————————

[1] הכוונה להוצאה כספית מתוך תל”ג (תוצר לאומי גולמי) מדינת ישראל, הכולל בתוכו את הוצאות המדינה המבוססות על מיסים (לא כולל ציוד רפואי ורכש) וכלל ההוצאות הפרטיות תחת קטגוריות המוגדרות כטיפול רפואי