מראשית ההיסטוריה התקיימו התאגדויות חברתיות ברחבי העולם, מכל צבע, רצון או טעם אפשרי. לפי מחקר שלי בנושא, זה התחיל בערך כשבני האדם הבינו שהם יכולים להישאר לאורך זמן באותו האיזור, מבלי הצורך לנדוד כמו ציפורים בהתאם למזג האוויר והמצב הקולינרי שלהם. בניגוד לחברה, קהילה אינה מגוונת כל כך. מה הכוונה? שחברי הקהילה מאוד דומים אחד לשני. לעומת חברה, שיכולה להכיל בתוכה תמהיל של מוצאים אתניים, מעמד כלכלי ודתות, כמו החברה הישראלית. כשמדובר על קהילה – מדובר בהתארגנות עצמאית של אנשים, שמהווה מוקד להזדהות ומשמעות, כאשר כולם גרים באותו איזור. תחשבו על קומונה של הנוער העובד והלומד, או על כל קיבוץ – ותורידו את הסטריאוטיפ האפור והמדכא (לחלקנו).

בבאר שבע, עיר האורות, יש כמות נאה של קהילות, שחלקן נוצרו על ידי סטודנטים מתוך הרצון לקבל מענה לחוסרים חברתיים שהיו לצעירים בעיר. בשלל המילים שתקראו כאן, תקבלו טעימה קטנה מאותן קהילות.

קהילת גוונים
מנחם ורחלי פדר כתביכם הנאמנים בעיתון זה, גרים בקהילה המדוברת. אי לכך ובהתאם לזאת, התחלתי בלשנורר מידע דרך רחלי על הקהילה.

הקהילה מונה כ-30 משפחות- כולם זוגות נשואים, חלקם עם ילדים, כאשר בחלק מהמשפחות ישנם סטודנטים או בוגרי תואר מבן גוריון. השיפור שהקהילה מייצרת בג’ נועד לכלל תושבי השכונה, ולא רק לחבריה. בגלל אוכלוסיית הילדים בקהילה שממשיכה לגדול, היה צורך להקים מסגרת חינוכית מתאימה לקטנטנים – והנה הוקמו להם גן טרום חובה וגן חובה על ידי הקהילה, שם משלבים פעילויות בשפה האנגלית. בנוסף, ישנה פעילות להמשיך את מסלול הלימוד של ילדי הקהילה בבית הספר “חזון עובדיה” שבשכונה.
בין כל המידע הזה רחלי סיפרה לי על המשפחה הראשונה של הקהילה, איתי ואיילת סנדרס, מה שהוביל אותי לתחקר גם את איתי בשאלות על הקהילה שעזר להקים.

לפי איתי, הקהילה נוסדה לפני כ-6 שנים, מכמה צרכים שונים. מהצורך הבסיסי של אנשי הקהילה במעגל חברתי של שכנות טובה, וגם מהצורך של השכונה בחיזוק אוכלוסיית המשפחות הצעירות ככוח משמעותי שיכול להניע תהליך ארוך טווח של שינוי אמתי. הציפיות של איתי הן “ששכונה ג’ תחזור להיות מקום שכיף ונוח לגור בו, מכל הבחינות. היום יש לנו קהילה שמייצרת תרבות וחברה שמצליחה לעודד זוגות צעירים להצטרף ולפעמים אפילו להישאר הרבה יותר ממה שתכננו, פשוט כי כיף להם לגור באווירה הזו, וזה מחפה על החסרונות האחרים שמסביב. המטרה שלנו זה לסלול את הדרך שתאפשר לתושבים צעירים שמוכנים לקחת אחריות פעילה על הסביבה שלהם להישאר, לצמוח ולגדל משפחה בשכונה, והכוח הזה הוא המניע את השינוי בשכונה”.
קהילת גוונים מקבלת אליה “כל משפחה שמרגישה מספיק שייכת כדי לרצות להיות חלק – או במילים אחרות את כל מי שבא. מה שאומר שיש לנו מגוון מרשים של סגנונות מצד אחד, אבל יש חוט מקשר שהביא את כולם להצטרף – והוא הרצון והמוכנות לחיות בקהילה פתוחה ומגוונת… החברה הישראלית עסוקה מדי בלמצוא את השונה בין האנשים. אבל לא נראה לי שקהילה יכולה להתנהל ככה ולשרוד לאורך זמן בשכונה כמו שלנו”, מספר איתי. נראה כי על סמך השיחה עם איתי ועם רחלי, יש תחושת משפחתיות מחבקת שבאמת מברכת ומזמינה להצטרף אליה לקהילה.

קהילת העתיקה
משכונה נטושה ומוזנחת, צמחה לה קהילת צעירים פעילים, יצירתיים להפליא עם המון רצון לשנות את המציאות הקיימת בעיר העתיקה. השם הסוציולוגי והמתאים למה שקרה בעתיקה הוא ”ג’נטריפיקציה”, שהוא מעבר של אוכלוסייה ממעמד בינוני-גבוה לשכונות חלשות. הסיבה העיקרית להגירת סטודנטים ואמנים רבים לחלק זה בעיר, היא מלגת העירייה: במשך 3 שנים כל סטודנט או אמן שעובר לעיר העתיקה, מקבל 500 ₪ לחודש. הנהירה ההמונית לאיזור עזרה לשקם את  העתיקה למען ובזכות הצעירים. אנשים בגילאי ה-20 הרגישו שחסר להם עניין בעתיקה, ורצו לייצר אווירה שתתאים גם להם. עסקים ופאבים שנפתחו תרמו רבות לחיים התוססים והמגניבים של האיזור, מה שיצר הייפ צעיר שלדעתי, אין דומה לו בכל ב”ש. אך לצערנו, מלגת העירייה מבוטלת החל מהשנה הבאה, מה שיעלה בסימן שאלה את מגורי הצעירים בעתיקה, שכן לפתע מחירי הדירות שם ייעשו לא אטרקטיביים כפי שהיו עד כה.

על פי ריאיון שערכתי עם רות השקס, אחת מתושבות הקהילה בעתיקה שנמצאת בסיום התואר השני שלה בבן-גוריון, האוכלוסייה הקהילתית מגוונת במיוחד: הגילאים נעים בין 18 ל-50, כשבערך חצי מהאוכלוסייה סטודנטיאלית, וחצי צעירים באר שבעיים או מערים אחרות. על פי רות, העתיקה נחשבת “ה-מקום של באר שבע. אם כולם יוצאים למנגה ולבנג’י אנחנו יוצאים לפרל’ה שזה פאב שכונתי, להקות בתחילת דרכן מגיעות למקום המופלא הזה ‘עשן הזמן’ ואחרי שנתיים פורחות ומופיעות בכל מקום”. תגידו לי שזה לא מגניב!
בנוסף למלגה, רות מספרת לי על צרכים נוספים שעזרו לקהילה לקום. “מבחינת הסטודנטים – היה צורך לצאת מהבועה והגטו הסטודנטיאלי ולראות יותר מה זה באר שבע. בשעות היום העיר העתיקה היא מרכז לפעילות עסקית ענפה, כל בעל מקצוע קיים פה. מבחינת צעירים באר שבעיים – זה מקום לגור ולעבוד בו מחוץ לבית ההורים עם צעירים בראש דומה. זה שילוב של ישן וחדש”. הצורך החברתי והתרבותי של החברה הצעירה גם עזר בהקמת הפקה התנדבותית של הקהילה, הנקראת “עתיקה להכיר”, שנתמכת כלכלית במימון באמצעות עמותת “ארץ עיר”. ההפקה מייצרת ומארגנת אירועים, ביניהם פסטיבל “עתיקה להכיר”, וליין הופעות בתוך דירות בשכונה, שנקרא “דירה להכיר”. כל האירועים של ההפקה יוצאת הדופן הזו, זולים להחריד. כמה זולים? הכניסה לכולם היא חופשית, אך ישנו כובע במהלך המופעים כך שתוכלו לשלם כראות עיניכם ואזניכם.
אם נחזור לדבר על תהליך המִיגְנוּב של השכונה, חשוב שאציין גם את אחד מהחסרונות בתהליך ה”ג’נטריפיקציה” שחל בעיר העתיקה, והוא דחיקת אוכלוסיות חלשות שהיו לפני כן בשכונה. החיסרון הוא, שמלבד דחיקת אוכלוסיות אלה, האוכלוסייה המקומית המועטה שכן חיה בשכונה – קשישים נחמדים ומתפקדים – הולכת ונעלמת, בין אם זה בגלל מוות או עזיבת הקשישים את השכונה. אולי זה הרעש הצעיר שהפריע להם לנהל את חייהם שהיו שקטים עד לא מזמן, אולי מחירי הדירות עלו בגלל האטרקטיביות שיצרה האוכלוסייה החדשה, ואולי הם פשוט לא הרגישו שייכים יותר לעתיקה. אנשי קהילת העתיקה בהחלט לא שמחים על היעלמות חלק מהקשישים, אבל זו סוגיה איתה ייאלצו להתמודד בנוסף לביטול מלגת העירייה.

קהילת “הרשת”
“הרשת” היא קהילה חברתית בת שנתיים וחצי שהחליטה גם כן לקחת את המציאות לידיים, ולעצב אותה כך שתהיה נעימה ואפשרית לפיתוח החיים הצעירים לאחר סיום התואר בבאר שבע. מקים “הרשת” הוא מתן סעד, בוגר תואר ראשון בגיאוגרפיה ותכנון עירוני מבן גוריון, בעזרת עמותת “ארץ עיר”, הרשות לפיתוח הנגב, ובסיוע חברת הסטארט-אפ “כיוונים” ועיריית באר שבע.
למתן סעד היה רצון משווע ליצור תחושת שיתופיות וקהילתיות, כזו שתגרום לאנשים לרצות להישאר כאן במקום לעבור לתל אביב, שאמנם לחלק מאיתנו קוסם ועובד מדהים, אבל אם נודה על האמת- הרבה מאיתנו באו ללמוד בבאר שבע בגלל האווירה הסטודנטיאלית שאין באף עיר אחרת, או בגלל סף הקבלה.
ראיינתי את שיר יפה, אחראית קהילת הרשת, ולפיה הקרקע הפוריה שהייתה בשכונות סביב האוניברסיטה, עזרה להקים את הקהילה. מתחילת הדרך “הרשת” דאגה שלא תהיה בועתית, והיא עשתה זאת באמצעות האירועים והסדנאות שמועברים אלא לכלל תושבי באר שבע באשר הם, מתוך הרצון האמיתי לחדש את המרחב העירוני ולא לדחוק לפינה את המקומיים. כיום “הרשת” מובילה כל כך הרבה אירועים מגניבים, שאני לא יודעת איך לציין רק חלק מהם. בואו נאמר שיש שלל פעילויות שידברו לכל אחד, בין אם אלה אירועים בשלל מוקדים בעיר, או מגוון סדנאות שיכשירו אתכם להיות עם התחביב הכי מגניב בב”ש.
אחד המיזמים של “הרשת” הוא הכלבויניק. פרוייקט מבורך זה הוא מחסן שיתוף ציבורי, שבו יש כל ציוד שעולה על רוחכם. המיזם הוקם בין היתר כדי ליצור מקום מפגש בו אנשים יוכלו גם להעביר את הידע שלהם, בנוסף להעברת הציוד וכלי העבודה השונים, כל עוד תזכרו להחזיר את הציוד ששאלתם מהכלבויניק. מיזם נוסף שקם תחת קהילת “הרשת”, הינו ‘הנגריה הקהילתית’. אם הנגר שבכם התעורר לחיים וחשקה נפשו לבנות שולחן לימוד, תוכלו להגיע לסדנה חד פעמית, לקורס או ליצור פרוייקט אישי שלכם, כל זאת באמצעות הדרכה ועזרה מאנשי מקצוע שנמצאים בנגריה. עם מיזם שכזה, באמת שאפשר להתעלם מהפתיחה של איקאה בב”ש, ולהתחיל להגשים את החלומות שלכם בעבודה עם עץ.

אז אם עדיין יש לכם מחשבות לעזוב את באר שבע בסוף התואר, למרות כל העושר החברתי שמבעבע ופורח כאן, כנראה שכדאי שתצאו לחקור ברגליכם על היוזמות הקהילתיות, כי לקרוא עליהן זה רק קצה המזלג. בינתיים אצלי, כל הדיבורים והכתיבה הזו על קהילות – גרמה לי לרצות להיות מעורבת הרבה יותר באלטרנטיבות החיים שבב”ש.